סקירה כללית: החברה הערבית בישראל-

זהותה של המדינה כמדינה יהודית מטה את שיטת המיון להבחנה בין יהודים לכאלה ש"אינם יהודים". מחד גיסא, הבחנה זו מחברת לעיתים בין ערבים ל"שאינם יהודים" אחרים, ומאידך גיסא מתעלמת לעיתים מחלוקה פנימית של האוכלוסייה הערבית, כגון בין מוסלמים, נוצרים ודרוזים או בין ערביי הצפון, המשולש והדרום. ההבחנה הדיכוטומית בין יהודים לאחרים אינה משפיעה רק על הסטטיסטיקה אלא מחלחלת אל התודעה הציבורית ומשפיעה על תפיסתם ועל דפוסי החשיבה של מקבלי החלטות, רשויות ממשלתיות וחוקרים: היא תורמת לתפיסת האוכלוסייה הערבית כמקשה אחת, מתוך התעלמות מהבדלים אתניים, אזורים גיאוגרפיים, שכבות גיל, רמות הכנסה וכדומה;

האוכלוסייה הערבית בישראל” מתייחסת  לאזרחי ישראל הערבים והן לתושבי הקבע הערבים במזרח ירושלים. שתי קבוצות אלה נבדלות בסטטוס האזרחי שלהן: רובם המכריע של תושבי מזרח ירושלים הערבים הם בעלי מעמד של תושבי קבע שהוענק להם לאחר סיפוח מזרח ירושלים לישראל ביוני 1967 .לתושבים ניתנה האפשרות לקבל אזרחות ישראלית מלאה אך רק מעטים ביקשו לעשות כן, בעיקר מסיבות פוליטיות. מעמד של תושב קבע שונה בתכלית ממעמד של אזרח: הזכות העיקרית שמקנה תושבּות הקבע היא הזכות לעבוד בישראל ולגור בה בלא להזדקק לאישורים מיוחדים. כמו כן זכאים תושבי הקבע לזכויות סוציאליות לפי חוק המוסד לביטוח לאומי ואף לביטוח בריאות. תושבי הקבע זכאים להצביע בבחירות לעירייה אך אין להם זכות להצביע בבחירות לכנסת.

רוב ערביי ישראל מגדירים עצמם כערבים וחלקם מגדירים עצמם מבחינה לאומית גם כפלסטינים.

נתונים דמוגרפיים- בסוף שנת 2018 מנתה האוכלוסייה הערבית בישראל 871.1 מיליון איש – %9.20  מכלל האוכלוסייה. לפי התחזית, בשנת 2065 היא צפויה למנות  841.3 מיליון איש (%3.19 מכלל האוכלוסייה).

מצב כלכלי- הפערים הכלכליים בין יהודים לערבים בישראל באים לידי ביטוי בכמה קריטריונים: בהכנסה האישית והמשפחתית, ברמת החיים ובתפיסות סובייקטיביות לגבי עוני. אומנם על פי דוח של הביטוח לאומי, בשנת 2016 תחולת העוני של משפחות ערביות ירדה מעט מ- %3.53 בשנת 2015 ל- %2.49 בשנת 2016 ואולם הכנסתם של משקי הבית בחברה הערבית עדיין נמוכה יותר מהכנסת משקי הבית בחברה היהודית.

משקי הבית הערביים מתקשים בכיסוי הוצאותיהם ורמת החיים שלהם נמוכה יותר. הפערים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית באים לידי ביטוי גם בתחולת העוני של ילדים, נפשות וקשישים: ˆ תחולת העוני של ילדים באוכלוסייה הערבית עומדת על %7.61 ,לעומת %1.21 באוכלוסייה היהודית.

תעסוקה- נכון לשנת 2017 ,שיעור המובטלים בכלל האוכלוסייה נמוך וזהה אצל ערבים ויהודים (%3 ,(אלא שהפער המשמעותי הוא בקבוצת "מי שאינם נמנים עם כוח העבודה". כלומר, מי שאינם מעוניינים לעבוד או מעוניינים לעבוד אך לא חיפשו עבודה בחודש שקדם לסקר – למשל, עובדי משק בית, מי שאינם מסוגלים לעבוד או מי שחיים מקצבה או מפנסיה. לפי מדדים אלו, כמעט מחצית מהערבים (%47 (אינם משתייכים לכוח העבודה. פילוח מגדרי מראה כי עיקר הבעיה היא בקרב נשים ערביות. אצל גברים ערבים שיעור נמוך יחסית אינו חלק מכוח העבודה (%27) ואילו בקרב הנשים הערביות שיעור גבוה מאוד אינו משתייך לכוח העבודה (%66) .

דיור-

בישראל יש 1,479 יישובים, מתוכם 135 בלבד מיועדים למי שאינם יהודים. רוב היישובים הערביים נמצאים בתחתית האשכולות החברתיים-כלכליים בישראל. למרות הגידול הטבעי באוכלוסייה הערבית, מאז היווסדה של המדינה לא הוקמו יישובים ערביים חדשים מלבד היישובים הבדואיים בנגב. האוכלוסייה הערבית סובלת ממחסור ביחידות דיור ומצפיפות דיור. מלבד זאת, אוכלוסייה זו עוברת פחות בין אזורים, ושביעות הרצון שלה ממקום המגורים ומאפייניו נמוכה יותר. כמחצית מהאוכלוסייה הערבית מתגוררת במחוז הצפון, והשאר – בריכוזים קטנים יותר במחוזות האחרים.

בסופו של דבר המטרה היא לפעול בשיתוף פעולה עם גורמי הממשלה והשלטון המקומי כדי להביא לשיפור ברווחתם הכללית ובמצבם הכלכלי של אזרחי ישראל הערבים. הדרך היעילה ביותר לשילוב האזרחים הערבים בחברה היא לא בהתניית אזרחות אלא בהקטנת הפערים ובשיפור מצבם החברתי-כלכלי. 

​

כפר קאסם

חלק מה"משולש", ממוקמת בסמוך לגוש דן וצירי התחבורה המרכזיים במדינת

ישראל.

לעומת זאת-דירוג חברתי-כלכלי 3 מתוך 10 , שכר ממוצע לשכיר (2019) עומד על

5,784 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ₪)

29 באוקטובר 1956 טבח כפר קאסם. פצע פתוח בקרב תושבי המקום.

עבר של מתיחות עם ראש העין הקרובה על קרקעות שהופקעו.

בעיר 3 חמולות עיקריות-שיוך משפיע על הצבעה בעירייה, שייכות שבטית, כמעט כל

30,000 התושבים שייכים לאחת מהשלושה.

בנוסף-חיכוחים עם כ 3,500- בדואים שהיגרו לעיר מהנגב.

האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.9%

אחוז הזכאים לתעודת בגרות בשנים 2020-2019 היה 75.6%

בשטחה שני איזורי תעשייה גדולים ובהם שוכנים, בין השאר, המטה והמרכז

הלוגיסטי של רשת "סטימצקי", המטה של רשת "ד"ר גב" וחברות גדולות אחרות.

 

נצרת

ידועה בתור "הבירה הערבית של ישראל".

העיר הגדולה ביותר במחוז הצפון.

לעיר חשיבות עצומה עבור העולם הנוצרי, בתור המקום בו ישוע גדל והתחנך. זוכה

בשל כך לביקורי צליינים רבים.

למרות צביונה הנוצרי-בעיר רק 30% נוצרים, בעוד השאר מוסלמים סונים.

לעיר חשיבות פוליטית ותרבותית רבה עבור ערביי פלשתינה-א"י המנדטורית,

התהוותה כמרכז לאומנות פלסטינית.

העיר הינה מרכז שלטוני וכלכלי לסביבתה, מתפתחת זירת היי-טק.

מכונה "עמק הסיליקון של החברה הערבית".

בעיר כ-80,000 תושבים, קצב גידול שנתי של 0.1%. דירוג של 3 מתוך 10 במדד

חברתי-כלכלי, כאשר האוכלוסייה הנוצרית מלומדת וככלל עשירה יותר מזו

המוסלמית. אחוז הזכאים לתעודת בגרות בשנים 2019-2020 היה 64.6% . השכר

החודשי הממוצע בשנת 2019 היה 6,284 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח(

 

חיפה

העיר השלישית בגדול אוכלוסייתה בישראל, בעלת אוכלוסייה מעורבת, עם רוב יהודי

ומיעוט ניכר ערבי.

בתקופת מלחמת העצמאות יצאה מהעיר כמעט כל אוכלוסייתה הערבית, כ-65,000

איש. בתיהם שוכנו ע"י עולים חדשים יהודים. כיום חיים בעיר כ-30,000 ערבים,

המתחלקים בדתם בין רוב מוסלמי סוני ומיעוט אחמדי, וכ-6 זרמים נוצריים.

כיום העיר הינה מרכז תחבורה, תעשייה ותרבות חשוב בקנה המידה הלאומי. העיר

הינה אחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל.

התושבים הערבים בה הינם משכילים ומבוססים בהשוואה לאלו שבשאר הארץ,

ושילובם בחברה נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של

דו-קיום".

בעיר 285,611 תושבים (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל), קצב גידול שנתי

של 0.3% - . דירוג 7 מתוך 10 במדד החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות

בשנים 2019-2020  היה 75.4% . השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019

היה 9,651 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח)